כמיטב המסורת בערב יום העצמאות קיימה מועצת קריית עקרון את טקס הענקת אות יקיר קריית עקרון. כזכור לאחרונה יצאה המועצה בקול קורא לתושבים לקבלת המלצות על יקירי הישוב לשנת תשפ"ג. ועדה מיוחדת דנה בהמלצות והחליטה כי אלו הם יקירי ויקירות היישוב:
לבנה פלד
מדריכת שיקום לנפגעי נפש למדה ומספרת כי בזכות העבודה היא למדה להכיר את האחר. כשיצאה לפנסיה חיפשה פעילות לנפש ולסייע לקהילה והקימה את קבוצת סורגות בקהילה הפעילה כבר 5 שנים. לאורך השנים חברות הקהילה תרמו רבות לנשים חולות סרטן, לילדים, בתקופת המלחמה תרמו כובעים, כיפות, חם צוואר, תרמו לבתי חולים ועוד.
הנתינה הגיעה כבר מהבית מאביה ואחותה ריקי פירוז ז"ל (שגם היא זכתה בתואר יקירת היישוב על התנדבותה במרכז לקשיש. ויקי הלכה לעולמה בחודש מרץ האחרון) שהתנדבה שדחפה אותה להתנדב ולתרום לקהילה. היא ספרה כי אחותה היא זו שהמליצה עליה לקבל את אות יקירת היישוב - אותו לא הספיקה לראות.
חיה נייס
חיה היא גמלאית משרד החינוך לאחר שהייתה במשך שנים מורה לחינוך מיוחד. לאחר שפרשה לגמלאות היא החלה לפעול בתחום השירה בציבור כאשר החלה במופעי "חיה בשירים" ערבי שירה בציבור וחיים שכאלה. היא הגיעה לקריית עקרון לפני כ30 שנה (ומספרת שהצליחה להביא גם את ילדיה ליישוב) והמשיכה את פעילותה בקהילה על ידי הובלת מיזם קהילה מטיילת (יחד עם הרכזת לשעבר אריאלה מזרחי) המוציאה טיולים לבני הגיל השלישי וגם פעילה בקהילת הסורגות. אחראית על מיזם "קהילה מספרת סיפורים" מועדון שבו אנשים מספרים את סיפור חייהם במגוון נושאים. היא עורכת ומגישה במרכז לתקשורת ברחובות - הטלוויזיה הקהילתית, כתבה שיר "חשיפה" על ההתמודדות שלה עם האסון שפקד אותה כשאבדה את בעלה במלחמת יום כיפור. היא מאמינה בעשייה ובנתינה וכך המשיכה גם בתקופת הלחימה כאשר היא מסייעת לחיילים ולמפונים.
אופיר גהלי בן 51
במקצועו הוא ספר גברים והמוטו שלו בחיים הוא התנדבות התנדבות והתנדבות. כחלק מתרומתו הוא מתנדב בבית החולים הרצפלד שם הוא מספר, מגלח את המטופלים, בנוסף מתנדב בבית העלמין קריית עקרון שוטף מסדר, עורך אזכרות ומסייע לאבלים יחד עם אמו. בחודש מרץ איבד אופיר את אחיינו אפיק טרי שנפל בקרבות בעזה.
צביה ציוני
בת 77. זהו כבוד לצביה שזוכה פעם נוספת באות יקירת היישוב. צביה פועלת רבות למען הקהילה בהתנדבות במרכז יום לקשיש שם היא עורכת הרצאות וקורסים במגוון תחומים, עורכת טיולים. כיום היא מנהלת אזור הדרום וסניף רחובות של האגודה הישראלית לסוכרת, בעברה הייתה אחות אחראית במכון ההמטולוגיה בבתי החולים קפלן. במהלך המלחמה המשיכה לתרום וסייעה בתרומות אוכל חם לחיילים. צביה מספרת כי את הרכב שלה היא מכנה אמבולנס מאחר והיא סייעה לכל מי שהיה זקוק לקבל טיפול רפואי ולהגיע לבית החולים.