מכירים את זה שהמחשב שלכם מתחיל לעשות רעשים מוזרים ומתחיל לעבוד לאט כאילו מתקשה להחזיק את כל המידע הצבור בו?
מכירים את זה שהסמן של הבטריה בטלפון מתחיל להבהב ואפליקציית האחוזים מראה לכם שנשאר לכם רק עוד 5% אנרגיה בסוללה?
בטוח שאתם מכירים...
אז מסתבר שזה קורה גם לאנשים. וזה בערך מה שקרה גם לי בשבוע שעבר.
להבדיל מהשמועות שרצו להן בעיר וברחבי הרשת לא תכננתי לעשות לעצמי שום דבר וגם לא השארתי מכתב פרידה,
אף אחד לא מאיים עלי ואני לא חייב כלום לשוק האפור.
בסך הכל הרגשתי שאני חייב קצת שקט מהכל.
הרגשתי שאני חייב לשבור את השגרה ולעשות משהו שונה.
אז ניתקתי את הטלפון , לקחתי את האופניים ונסעתי לי לים.
אני לא מבין גדול במחשבים אבל אפילו אני יודע שברגע שהמחשב מתחיל לגמגם יתכן והוא פשוט צריך ריסטרט,
כנראה שהוא צריך אתחול מחדש שיעזור לו לסדר בחזרה את כל הקבצים במקומם.
זה בדיוק מה שאני עשיתי.
נסעתי לי לים בהיתי בגלים,
התנתקתי מהלקוחות, מהספקים , מהרעש של העיר ושטפתי לעצמי את המחשבות בים המלוח של תל-אביב.
עשיתי לעצמי ריסטרט והבנתי הרבה דברים;
הבנתי שבעולם העסקים חייבים להתחדש כל הזמן, הבנתי שהעובדים שלי, הלקוחות שלי והגוף שלי מאותתים לי שהגיע הזמן להתחדש ולהתרענן כמו צמח שבהתחלה רק נימים צהובים ודקיקים מעידים שהוא מתחיל להתייבש וכמהים לאור שמש ולמיים כך אני דבקתי במוכר ובידוע והגוף שלי והגוף שלי התחילו לפתח נימים צהובים של תסכול ושיחקה בלי שאשים לב.
אבל אני הייתי "על אוטומט" לא הרמתי את הראש מהשוטף וכמו הילד ההולנדי החזקתי באצבע את המים שצבאו על הסכר.
ואז יום אחד הנפש שלי פשוט זעקה ולא יכולתי יותר להחזיק את הכל והבנתי שאני לא יכול להמשיך להיות תקוע במקום עם האצבע תקועה בסכר כי יש לי עוד דברים לעשות והבנתי שצריך לשחרר, גם אם אני מסתכן בכך שהמים ישטפו את הכל.
אז החלטתי לשחרר וללכת אחורה ולתכנן ברוגע ובשיקול דעת איך אני בונה לי את הסכר , לבחון אין אני מחזיר לעצמי את הצבע ללחיים ואת השמחה לחיים.
אני שמח לבשר שהריסטרט עבד ובימים אלה אני מגבש את הקונספט הבא שהולך להפתיע ולרגש אותי ואת העיר.
אני עדיין לא יכול לחשוף אותו כי אני עדיין מגבש את כל הפרטים לתמונה אחת, אבל כבר רואה אותו רוקם עור וגידים לנגד עיני.
לאחר שנחשפתי לכמות הדאגה והאהבה של האנשים שסביבי , אני מתחיל את הריסטרט עם הקונספט החדש שנולד בים של תל אביב ועם כוחות פנימיים עם הרבה אמונה ותקווה ועם הידיעה מחממת הלב שאני לא לבד ויש סביבי הרבה אנשים שדואגים לי ואוהבים אותי.
תודה לכולם מכל הלב וסליחה מכל מי שדאג, חשש או נבהל.
אוהב
רועי
הערת המערכת
נא לכבד, טוקבקים לא ראויים ימחקו!
