כתובת ההצבעה בפייסבוק :
כנסו ללינק של מד"א ואז לחצו על כפתור "מתנדב השנה" וייפתחו בפניכם כל המתמודדים והצביעו לרחובותים
https://www.facebook.com/mdaisrael
להלן סיפורי המתנדבים מרחובות:
משה ביטון
אני מתנדב קרוב ל-3 שנים בתחנת מדא רחובות.. והסיפור שבחרתי להציג קרה לפני מספר חודשים, הגענו (אני והחבר שלי בתמונה אבי רגב) למקרה של דום נשימה של פעוטה בת 3 שבועות. כשהגענו למקרה ראינו את השכן מנשים את הפעוטה מפה לפה, ומהר הוצאנו את הציוד הדרוש להנשים אותה. הנשמנו את הפעוטה עד שניידת טיפול נמרץ (נט״ן) הגיעה וגם שם נעשו מאמצים רבים לגרום לה לחזור לנשום בכוחות עצמה בעזרת הכלים המתקדמים יותר שנמצאים שם. לבסוף הנט"ן הצליח להחזיר לה את היכולת לנשום בכוחות עצמה והיא פונתה לבית החולים.
דרור פוקס
אני מתנדב שנה בתחנת מדא רחובות. הסיפור שבחרתי להציג קרה לפני הרבה זמן.
הגענו למקרה של ילד שישן אצל חבר שלו וכשהוא ניסה לקום בבוקר הוא לא הצליח להזיז את פלג גופו העליון. לאחר ההורדה שלו במדרגות תוך כדי החזקת הראש שלו בכדי שלא יכאב לו הוא שתק, ולא דיבר כלל.
הנסיעה לבית החולים היתה ארוכה (בגלל הריחוק של מקום המגורים שלו) ובשביל לשבור את הקרח ולגרום לו לדבר החלטתי להכין לו "בובות" מהכפפות, ניפחתי לו כמה כפפות. וניסיתי להצחיק אותו, הוא לקח את הכפפות ופתאום חיוך גדול עלה לו על הפנים. הוא התחיל לתקשר ולדבר איתנו ואמר שהוא לא מצליח להזיז את הצוואר, אמא שלו ממש שמחה שהוא פתאום התחיל לדבר. מאותו הרגע עד סוף הנסיעה צחקנו ושמעתי סיפורים שלו. הוא שאל אותי אם כיף לי להתנדב במד"א וביקש שאני אספר לו מה עושים בהתנדבות. בהמשך הנסיעה הוא אמר שהעבודה שאני עושה חשובה והוא שמח שיש אנשים שעוזרים.
עידן נוה
לפני כשלושה חודשים, הוציאו אותנו למקרה של מבוגרת שנפלה בשירותים. כאשר הגענו המבוגרת שכבה על רצפת השירותים ליד האסלה, ממשיכה להוציא ללא שליטה צואה, היא שכבה שם חסרת אונים ללא יכולת לקום. כאשר הגענו עזרנו לה לקום ולהתלבש ופינינו אותה לבית החולים. מאוד התרגשתי ממקרה זה מכיוון שהמבוגרת הזכירה לי מאוד את סבתי במצבה, גם סבתי נחלשה עם השנים ונהייתה יותר תלותית באנשים אחרים מפאת גילה המבוגר.
חן גירחיש
המקרה שהכי ריגש אותי הוא אחד מהרגעים היפים בחיי . זו הייתה משמרת בוקר , רגילה לחלוטין כאשר לפתע סימה מהמוקד "תיסעו בבקשה לרחובות שרונה , אישה עם צירי לידה רגיל דחוף" . אנחנו מגיעים למקום והלב שלי על 120 , אני עדיין זוכרת את התחושה זה היה כמו פחד מהול בהתרגשות מטורפת . מולי עומדת אישה , דתייה בת 30 פלוס , מנסה לצאת מהמונית - באותו רגע הבנו שהמים שלה ירדו כי כולה היתה רטובה . העלנו אותה לאמבולנס לאט ובזהירות , מתחילים לנסוע ופתאום צרחות , הנהג עוצר את האמבולנס ועוצר לבדוק על מה כל המהומה , הוא מוריד את החצאית ומסתכל עליי , עם חיוך . ומודיע על קבלת לידה ומשם הכל היה מעורפל , הכל קרה מהר מדי . 5 דקות של צרחות , בכי , ולחץ על היד שלי והוא היה בחוץ , תינוקת יפיפיה וקטנה . ואז ? שקט . כולם מחכים . למה ? לשמוע אותו בוכה .. ואז התחיל הבכי והשמחה היתה מטורפת .