במשפחתו הקטנה של אבי התהלכו סיפורים מופלאים על הדוד הארי. כאשר בן הדוד של אבי ואשתו היו באים לבקר אצלנו תמיד היו מדברים עליו.
"בגיל שש עשרה ארז מזוודה, אמר שלום להורים ולאחים ועלה על הרכבת שהביאה אותו לבוקרשט ומשם לפריז, איזה אומץ היה לו!" כך התפעל אבי.
"ואיך הצליח להסתדר שם, בלי צרפתית, ילד בן שש עשרה?!" התפעל גם בן הדוד.
אחר כך דברו על כך שהייתה לו מישהי בפריז אבל לא התחתן אתה וכשהתקרבו הגרמנים הצליח לברוח לברזיל וחי בריו.
אני הייתי שומעת את הסיפורים הללו ומתמלאת סקרנות לגבי הדוד הארי. פריז, ברזיל, ריו – מקומות רחוקים ואקזוטיים עבור ילדה בת עשר.
ביום בהיר אחד קבלנו ממנו מכתב שהוא עומד להגיע ארצה ויתאכסן אצלנו כשבועיים. ההתרגשות הייתה גדולה, הורי ערכו הכנות משלהם ואילו אני פנטזתי על המתנות המופלאות שאקבל מאותה ארץ אקזוטית רחוקה ששמה ברזיל.
כאשר הגיע הדוד, עם מזוודה יחידה שגם היא ראתה ימים טובים יותר, נחלתי אכזבה על המתנות שלא הגיעו. למען היושר, דומני שהביא משהו צנוע אך מאחר והיה זה כל כך צנוע לא הותיר בי שום רושם וזיכרון. חליפותיו גם הן ידעו זמנים טובים יותר ואמי נתבקשה לתקן לו אי-אילו תיקונים קלים. היא ייחסה זאת להיותו רווק זקן ומלאה ברצון את המשימה.
הדבר הזכור לי ביותר מן הביקור היה מקרה פעוט שהתרחש באחד הבקרים: הדוד הארי נכנס לחדר האמבטיה כדי לצחצח את שיניו. מאחר והותיר את הדלת פתוחה ואני בדיוק עברתי בפרוזדור עמדתי להתבונן במעשיו. הוא הוציא מתיק כלי הרחצה שלו שפופרת של משחת שינים וסחט ממנה על המברשת. וראו זה פלא! מן השפופרת יצאה משחת שיניים בשלושה צבעים: אדום, לבן, כחול ! בישראל של ראשית שנות הששים לא היה כדבר הזה, בוודאי לא ברחובות...
תליתי בדוד זוג עיניים גדולות, מלאות פליאה ומגרוני נפלטה קריאת התפעלות גדולה. הוא הסתובב אחורה בתימהון ושאל אותי מה קרה. אמרתי לו ברוב התרגשות שמעולם לא ראיתי משחת שיניים בשלושה צבעים. הוא צחק בשמחה ושאל אותי בחביבות אם אני רוצה לצחצח את שיני במשחה המופלאה. כמובן שנעניתי ברצון ומיהרתי להביא את מברשת השיניים שלי. הוא סחט כמות נדיבה של משחה על המברשת שלי, זז הצידה מן הכיור כדי לאפשר לי להשתמש בו. לאחר צחצוח ארוך ונמרץ במיוחד הרגשתי רעננה ומיוחדת בזכות המשחה הנפלאה.
כעבור מספר ימים, או אולי היה זה אחרי עזיבתו את ביתנו, שמעתי את אמי מספרת לאבי על המקרה ואומרת בסוף: "אל תחשוב שהוא השאיר לילדה את השפופרת שהיא כל כך התלהבה ממנה, הוא הכניס אותה חזרה לתיקו ובזה נגמר העניין".
את מראהו של הדוד הארי אינני זוכרת אך המקרה הפעוט הזה נחרת בזיכרוני...